המוני זוגות בישראל ובעולם כולו בוחרים לחתום על הסכם ממון בכדי לייצר סביבה בטוחה עבור מי מבני הזוג כשהם מחליטים להעמיק את הקשר. בעולם המתנהל רובו ככולו על בסיס כסף, נכסים וכלכלה, ותחושת הביטחון שלנו נשענת על נכסים ויציבות כלכלית, הרי שאין זה מפתיע שהסכם המדבר על ממון הפך לדבר מבוקש ומקובל לגמרי.
בישראל, החוק היבש קובע כי בני זוג יקבלו כל אחד חמישים אחוזים מההון והנכסים של שניהם, ללא כל קשר למי השקיע ומי הוציא את הכסף לאורך השנים. הסכם ממון מאפשר לבני הזוג להשתחרר מכבלי חוק זה, ולייצר מצב בו אחד או שני בני הזוג יוכלו לחוש בטוחים כי ההשקעה האישית שלהם לא תלך לאיבוד במקרה של פרידה.
מתי עושים הסכם ממון?
הסכם הממון נועד בתחילה בכדי לאפשר לצד העשיר יותר, מי מבני הזוג המגיע לקשר עם הון גדול, או בונה את הונו במהלך הזוגיות, לשמור על כספו וממונו, בכדי למנוע מצב של סחיטה ואובדן כספי גדול במקרה של פרידה. במקרה זה – במידה והפערים בין בני הזוג גדולים, נהוג לקיים הסכם ממון.
כיום השתנו פני הדברים, שכן אנשים ממשיכים להשקיע את מירב זמנם בקריירה ובניית הון, ולעיתים אחד מבני הזוג מצליח יותר. רוב הזוגות בוחרים כיום לחתום הסכם ממון ללא קשר ישיר למעמד הכלכלי של מי מהם, אלא בכדי לייצר מעין "מרחב מוגן" בו יוכלו לפעול בנחת, וללא חשש.
כיצד עושים הסכם שכזה?
קיום הסכם ממון נעשה מול עורך דין, ובמקרה ומדובר בזוג נשוי, הרי שיש צורך להביא את המסמך לאישורו של שופט בבית משפט. אם מדובר בהסכם בין בני זוג שאינם נשואים, אין צורך בפגישה עם שופט, וניתן לאשר את המסמך אצל נוטריון או אצל רשם נישואין.
הסכמי ממון מנוסחים ומבוצעים על ידי עורכי דין המתמחים בכך. הסכמה על חלוקת ממון נעשית עם ירידה לפרטים הקטנים, ויש צורך לחשוף את כל המידע על מצבם הכלכלי של בני הזוג, בכדי לוודא כי ההסכם מקיף את כלל הנכסים, כדי שההסכם יהיה אפקטיבי.
